פסק-דין בתיק ע"פ 3359/11

השופט נ' הנדל:

1.        מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן יוסף) בתפ"ח 31030-07-10. המערער הורשע על פי הודאתו ביום 20.2.2011 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). ביום 23.3.2011 נגזרו על המערער 11 שנות מאסר וכן 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של פשע מסימנים ד' ו-ח' לפרק י' לחוק במשך 3 שנים מיום שחרורו.

2.        המערער הוא פליט ממדינת אריתריאה, יליד 1967. על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה, המערער חלק דירה עם גיסו, טספלדט אנדימריאן (להלן: הגיס), וחש עצמו נפגע מהתנהגות גיסו כלפיו. בליל 26.10.2010, עת ישן הגיס במיטתו, נטל המערער סכין והנחית שתי מכות רבות עוצמה על ראשו של הגיס וצווארו. כתוצאה מכך נגרמו לגיס חתכים עמוקים בלחי עם סימני פגיעות עורקיות ועצביות, קרעים בשרירי הפנים, חתכים בקרקפת מעל האוזן וחתך עמוק בידו.

           במהלך הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי העיד הגיס כי סלח למערער. בהתייחס לתוצאת התקיפה הבהיר הגיס כי מצבו הבריאותי מצוין והוא עובד ומתפקד, ופרט לצלקת שעל פניו אין שום השלכה פיזית לאירוע. הגיס ביקש מבית המשפט המחוזי לשחרר את הנאשם לחופשי.

3.        בית המשפט המחוזי עמד על חומרתם של מעשי אלימות המלווים בשימוש בכלי משחית ועל שכיחותם המצערת, המחייבות נקיטת צעדים חריפים כנגד העבריינים. מנגד נשקלו העדר עבר פלילי, היות הנאשם פליט ממדינה זרה שמצוי במצב סוציו-אקונומי ירוד, עדות הגיס כי סלח לו וחזר לשגרת חייו וכן חרטתו של הנאשם שבאה לידי ביטוי גם בהודייתו. לנוכח זאת הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה האמורה, ומכאן הערעור שלפנינו.

4.        המערער טוען שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מעניק משקל אנושי ראוי לטרגדיה האנושית ולנסיבות חייו הקשות של המערער, שהותיר משפחה באריתריאה וחי בתנאים קשים בארץ. המערער שרוי בייסורי מצפון עזים על אובדן שליטתו העצמית ואף ניסה להתאבד לאחר המעשה, ניסיון שהותיר בו פגיעות פיזיות קשות ובלתי-הפיכות. עוד נטען שלא ניתנה שימת לב מספקת לכך שהמערער הפסיק את המעשה ביוזמתו ופעל במהירות האפשרית להזמנת אמבולנס לדירתו. כן נטען שהיה ראוי להתחשב יותר בבקשת הגיס לסלוח למערער ובשיקולי "צדק מאחה". המערער מוסיף כי הענישה חרגה לחומרה מן המקובל בכגון דא, על אף שהיה ראוי לחרוג לקולא לנוכח הקושי היתר שיש במאסרו של נתין זר לעומת אזרח ישראלי רגיל.

           המדינה, מצידה, סבורה שגזר הדין איזן כראוי בין השיקולים השונים והגיע לתוצאה ההולמת את חומרת המעשה בנסיבות העניין.

5.        נגע האלימות נגע ממאיר הוא, ונגע האלימות בקרב בני משפחה ממאיר שבעתיים. בתי המשפט אינם רשאים למשוך את ידם מהמאבק בנגע זה. במקרה דנא מדובר באלימות קשה ובתקיפה אכזרית. על כן, על אף הטרגדיה האנושית המאפיינת את המקרה, אין מנוס מהטלת עונש מאסר ממושך.

           עם זאת, ישנם שיקולים ייחודיים למקרה, שעקב כוחם המצטבר מטים את הכף להקלה מועטה בעונשו של המערער. מדובר בעיקר בשני השיקולים הבאים:

           נסיבות המעשה - לאחר שפגע המערער בגיסו הוא חדל ממעשיו ואף דאג כי תוזמן משטרה ויובהל אמבולנס לדירת המגורים בה התרחש האירוע. על רקע פעולות אלו, ישנה חשיבות לכך שהגיס החלים מפציעתו ומלבד צלקת לא נותר רושם לפגיעה הקשה.

           נסיבות העושה - מן הראוי לתת משקל לנסיבות חייו הקשות של המערער, ובכלל זה ניסיון ההתאבדות שלו, שפגע בגופו באופן בלתי הפיך.

           מטעמים אלו החלטנו להקל קמעה על עונש המאסר בפועל, ולהעמידו על תשע שנים ומחצה. רכיב המאסר על תנאי יוותר בעינו.

           ניתן היו, י"ב באלול התשע"ב (30.8.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il